אחת מהתבניות החשובות ביותר של המטא מודל, אשר פותח בידי בנדלר וגרינדר, היא תבנית הנקראת “קריאת מחשבות”. בעבודתה עם משפחות וזוגות, וירג’יניה סאטיר תמיד הקפידה לאתגר דפוסים של קריאת מחשבות. בנוסף על כך, היא ראתה בדפוסים של קריאת מחשבות את המכשול הגדול וההרסני ביותר בפני תקשורת, אינטימיות והבנה:

“אינכם באמת יודעים מה אני חשה, מה אני מרגישה, מהו עברי, מהם הערכים שלי ומה בדיוק הגוף שלי עושה. יש לכם רק ניחושים ופנטזיות וזה בדיוק מה שיש לי לגביכם. אלא אם כן אנחנו טורחים לבדוק את הניחושים והפנטזיות האלה, הם הופכים ל”עובדות” וככאלה הן לעתים קרובות עלולות להוביל למלכודות וקצרים בתקשורת.
הקשבה והתבוננות דורשים את מלוא תשומת לבו של האדם. אנחנו משלמים מחיר כבד על כך שאיננו רואים ואיננו שומעים במדויק, ובסופו של דבר אנחנו מניחים הנחות ומתייחסים אליהן כאל עובדות… כאשר אנחנו מניחים הנחות לגבי כוונתו של אדם אחר, קל מאוד ליצור מצב של חוסר הבנה. זה עלול להוביל לתוצאות חמורות… זה מביא אותנו למה שאני מחשיבה בתור אחד מהמכשולים הקשים ביותר במערכות יחסים אנושיות, ההנחה שאתם תמיד יודעים למה אני מתכוונת. עושה רושם שהנחת היסוד היא שאם אנחנו אוהבים האחד את השנייה, אנחנו גם יכולים וצריכים לקרוא האחד את מחשבותיה של השנייה.”

מתוך הספר People Making מאת וירג’יניה סאטיר, עמודים 33-53

מחקרים על תבניות שפה

ד”ר תומאס מאקרוי מאוניברסיטת יוטה, ערך מחקר מקיף בהשתתפותן של שלושים ואחת משפחות במסגרתו כל בני המשפחה התבקשו לדרג את רמת שביעות הרצון שלהם מהמשפחה. לאחר מכן נערך מפגש טיפול משפחתי עם כל אחת מהמשפחות, אשר תועד בקלטת שמע. הקלטת נותחה במטרה לבדוק את התדירות של מאה וחמישים תבניות ספציפיות של המטא מודל. במשפחות בהן בני המשפחה דיווחו על רמות נמוכות של שביעות רצון מהמשפחה נעשה שימוש תדיר יותר במידה משמעותית בתבניות מטא מודל, בייחוד של התבניות “השמטות” ו”שמות עצם בלתי מזוהים”. הממצאים של מחקר זה תומכים ברעיון לפיו אתגור של תבניות מטא מודל מהווה דרך חשובה לשיפור היכולת לחוות שביעות רצון מבחינה חברתית.

Macroy, T.D. “Linguistic surface structures in family interaction” in Dissertation Abstracts International, 40 (2) 926-B, Utah State University, 133 pp, Order = 7917967, 1978 המאמר פורסם כדיסרטציה (עבודת דוקטורט) באוניברסיטת יוטה.

מה הוא המטא-מודל?

המטא-מודל) בנדלר וגרינדר, (1975 פותח לראשונה על-ידי ג’ון גרינדר וריצ’רד בנדלר כאמצעי לזיהוי ולתגובה על דפוסים בעייתיים בשפתם של אנשים בסביבה הטיפולית. הוא כולל סדרה של קטגוריות המזהות תחומים שונים של תקשורת מילולית, אשר רגישים )מועדים( לאי-בהירות (ambiguity) ואשר עשויים ליצור מגבלות, בלבול או ליקויים בתקשורת. כמו כן הוא מספק שאלה או מערך של שאלות עבור כל קטגוריה, שבהן ניתן להסתייע כדי לפרט, להעשיר או להבהיר אי-בהירויות ( ,(ambiguitiesולשנות ולקרוא תיגר על מגבלות פוטנציאליות. עם זאת, זיהוי דפוסי המטא-מודל ויישומן של שאלות מתאימות / מקבילות אינם מוגבלים לטיפול, ויכולים לספק תובנה משמעותית למבנה החשיבה והשפה כאשר הוא מיושם בכל סוג של פתרון בעיות.

העיקרון הבסיסי מאחורי המטא-מודל הוא הרעיון של קורזיבסקי שעליו מבוססת הנחת היסוד “המפה אינה השטח”. כלומר, המודלים שאנו יוצרים על העולם שמסביבנו בעזרת המוח שלנו והשפה שלנו אינם העולם עצמו, אלא ייצוגים שלו. המטא-מודל גורס כי הייצוגים המנטאליים והמילוליים נתונים לשלושה תחומי בעיות בסיסיים: הכללות, השמטות ועיוותים, כפי שגרינדר ובנדלר תיארו זאת:

“הפרדוקס העמוק ביותר של המצב האנושי שאנו עדים לו, הוא שהתהליכים המאפשרים לנו לשרוד, לצמוח, להשתנות ולחוות שמחה הם אותם תהליכים המאפשרים לנו לשמר ולתחזק מודל עני ומדולדל של העולם. היכולת שלנו כבני-אנוש היא להפעיל סמלים, כלומר ליצור מודלים.

אם כך, התהליכים המאפשרים לנו לבצע את הפעילויות האנושיות הייחודיות והבלתי רגילות ביותר הם אותם תהליכים שחוסמים צמיחה נוספת שלנו, אם נשגה בכך שנתפוס את המודל של העולם  כמציאות. ניתן לזהות שלושה מנגנונים כלליים שבהם אנו עושים זאת: הכללות, השמטות ועיוותים.

הכללה היא התהליך שבו אלמנטים או חלקים מהמודל של אדם מתנתקים מהחוויה המקורית שלהם, ומגיעים למצב שבו הם מייצגים את כל הקטגוריה שהחוויה היא הדוגמה שלה. היכולת שלנו להכליל היא חיונית להתמודדות עם העולם… אותו תהליך של הכללה עשוי להוביל אדם לבסס כלל כגון “אל תבטא שום רגשות”.

השמטה היא תהליך שבו אנו שמים לב באופן סלקטיבי לממדים מסוימים של החוויה שלנו, ולא כוללים אחרים. קחו, לדוגמה, את היכולת שיש לאנשים לסנן החוצה או לא לכלול כל צליל אחר, בחדר מלא אנשים שמדברים, על מנת להקשיב לקולו של אדם מסוים… השמטה מורידה את העולם לממדים שעימם אנו מרגישים שאנו מסוגלים להתמודד. הורדה זו עשויה להועיל בהקשרים מסוימים, בעודה מהווה עבורנו מקור לכאב בהקשרים אחרים.

עיוות הוא התהליך המאפשר לנו לעשות שינויים בחוויית הנתונים החושיים שלנו. פנטזיה, לדוגמה, מאפשרת לנו להתכונן לחוויות שעשויות להיות לנו לפני שהן קורות… זהו התהליך שאיפשר את כל יצירות האמנות שאנו כבני-אדם יצרנו… באופן דומה, כל הרומנים הגדולים, כל התגליות המהפכניות של המדעים כוללים את היכולת לעוות ולייצג באופן לא נכון את המציאות הנוכחית”.

על-פי נועם חומסקי, אבי תיאוריית “הדקדוק הטרנספורמטיבי”, תהליכים אלה מתרחשים במהלך תרגום של ‘מבנה עומק’ ,(deep structure) הדימויים המנטאליים, צלילים, רגשות וייצוגים חושיים אחרים האגורים במערכות העצבים שלנו, ל’מבנה שטח’  ,(surface structure)המילים, הסימנים, והסמלים שבהם אנו בוחרים כדי לתאר או לייצג את החוויה הראשונית החושית שלנו. דרך נוספת לחשוב על ההבדל בין ‘מבנה עומק’ לבין ‘מבנה שטח’ היא לדמיין את ההבדל בין ‘תהליך’ לבין ‘תוצר’.

תפקידו של המטא-מודל הוא לזהות הכללות, השמטות ועיוותים בעייתיים דרך ניתוח ה’תחביר’ או הצורה של מבנה השטח ולספק מערכת תשאול, כך שניתן יהיה להגיע לייצוג מועשר יותר של מבנה העומק.

לסיכום:

מטא = מעל או מעבר.
לכן המטא-מודל הוא הבהרת השפה על-ידי שימוש-על בשפה.