כאמור, התרומה החשובה ביותר (אך לא היחידה, כמובן) של מילטון אריקסון לשיטת ה-NLP הייתה תבניות השפה ההיפנוטיות, מה שמוכר היום בתור “מודל מילטון”. בנדלר וגרינדר ושאר החברים בקבוצה שלהם, גילו שבעוד שכלי המטא מודל איפשר להם לקחת את החוויה של האדם ולפרק אותה לייצוגים של ראייה, שמיעה ורגש, כמו גם לאתגר מחשבות ולשנות אמונות מגבילות, מודל מילטון אפשר להם לכוון את האדם בכיוון השני.
בזכות תבניות השפה ההיפנוטיות שנדגמו מעבודתו של מילטון אריקסון, בנדלר וגרינדר היו יכולים להדריך את האדם לממלכת העמימות, ההכללות, הנומינליזציות והפעלים הלא מוגדרים: “ואתה יכול ליהנות ממערכת יחסים עמוקה ואוהבת עם אהובתך ולהרגיש חיבור עמוק ותמיכה שלא הרגשת עד עכשיו”.
מודל מילטון הוא למעשה מודל המהווה את ההפך המוחלט מהמטא מודל. מודל מילטון מסייע בשמירה על ראפור עם המטופל ולעתים קרובות נעשה בו שימוש במסגרת השראת מצב טראנס אצל המטופל. בין שאר ההגדרות הרבות שלו, מודל מילטון תואר גם כך: “שימוש בשפה באופן מסוים על מנת להשרות מצב טראנס ולשמר אותו ועל מנת ליצור קשר עם המשאבים הטמונים באישיות שלנו”.
למודל מילטון יש מספר מטרות. המטרה הראשונה היא לסייע ביצירת ראפור עם המטופל ולשמור על הראפור לאורך כל הפגישה הטיפולית. בנוסף על כך, מודל מילטון שואף “להעמיס” על החלק המודע של התודעה ולהסיח את תשומת לבו, על מנת שיהיה ניתן לפתח תקשורת עם הלא מודע. מטרה נוספת היא לאפשר למטופל לפרש את המילים הנאמרות לו בצורה הייחודית לו על בסיס מפת המציאות הסובייקטיבית שלו.
מילטון אריקסון תרם להתפתחות ה-NLP הערכה עמוקה יותר לתהליך של יצירת ראפור באמצעות הצטרפות והובלה. הודות למילטון אריקסון מטפלי NLP רבים ברחבי העולם משתמשים בדפוס של “הצטרפות, הצטרפות, הצטרפות, הובלה”.
חברי הקבוצה למדו מאריקסון עד כמה חשוב לעשות התאמה עם המטופל ועם החוויה הפנימית והחיצונית שלו. בתור אמן ההצטרפות והובלה, מילטון אריקסון היה יוצר קשרים לא מודעים עמוקים, שאפשרו למטופלים שלו להיעשות פתוחים יותר לאפשרות של יצירת שינוי בחייהם. אריקסון כיבד וקיבל את המציאות של המטופלים שלו ולתפיסתו התנגדות מצדו של המטופל העידה על היעדר של ראפור. מבחינתו של אריקסון, אין כזה דבר מטופלים המתנגדים לתהליך הטיפול, יש רק מטפלים לא גמישים.
בניית ראפור, או אמפתיה, כפי שאנשים מסוימים יכולים לכנות זאת, מתבצעת על מנת לכונן תקשורת טובה יותר ורמת היענות גבוהה יותר מצדו של המטופל. ב-NLP מלמדים כיצד “לשקף” או ליצור התאמה עם עולמו הסובייקטיבי של המטופל, כולל שפת הגוף שלו, מנח גופו, קצב הנשימה שלו, המערכת החושית שבה הוא משתמש בדיבור וטון הדיבור שלו. ראפור הוא היבט של “הצטרפות” לעולם של המטופל. לאחר שהמטפל הצליח להצטרף לעולמו של המטופל, הוא יכול לנסות “להוביל” את ההתנהגות או את החשיבה שלו למקום אחר.
במסגרת מודל מילטון נעשה שימוש בשפה “מעורפלת” ובתקשורת בלתי מילולית. השפה המעורפלת מסיחה את תשומת הלב של החלק המודע של התודעה, בזמן שהוא מנסה לפענח את משמעות הדברים, מה שמאפשר ללא מודע לתפוס את קדמת הבמה.
בנוסף על כך, השימוש בשפה מעורפלת ועמומה מאפשרת למטופל לחלץ מהתקשורת את המשמעות הרלוונטית ביותר עבורו. למעשה, המטופל נאלץ להשלים את הפרטים החסרים ולחפש באופן פעיל אחר המשמעות של הנאמר לו, מתוך החוויה האישית שלו. זה כמו לתת למטופל את המסגרת ולאפשר לו לבחור איזה ציור הוא רוצה לשים בתוכה. בזמן שהמטופל שקוע בתהליך של מציאת המשמעות הסובייקטיבית בתקשורת העמומה, הוא למעשה שוקע יותר בעולמו הפנימי ולמעשה נכנס למעין מצב טראנס, שמאפשר לו להתחבר למשאבים אליהם הוא לא היה מודע קודם לכן.