מוגן: מודל וולט דיסני – ההסבר המורחב

היכולת של וולט דיסני לחבר בין היצירתיות החדשנית שלו לאסטרטגיה עסקית מוצלחת אפשרה לו להקים ממלכה בתחום הבידור, שזוכה לפופולאריות עצומה וממשיכה להתקיים עשרות שנים אחרי מותו. דיסני הוא התגלמות היכולת לייצר חברה מוצלחת מבוססת על יצירתיות.

הוא בעצם מייצג את תהליך הפיכתן של פנטזיות לביטויים ממשיים ונתפסים.

אחד האלמנטים העיקריים בגאונות הייחודית של דיסני היה היכולת שלו לחקור דבר-מה ממספר עמדות תפיסה. תובנה חשובה זו, שיצרה נקודת מפתח באסטרטגיה של דיסני, הגיעה מדבריו של אחד האנימטורים שלו: “…היו בעצם שלושה וולט דיסני שונים: בעל החזון החולם, איש המציאות והמקלקל. אף פעם לא ידעת מי מהם יבוא לפגישה”.
זוהי לא רק תובנה לגבי דיסני, אלא גם לגבי תהליך היצירה עצמו.
יצירתיות היא תהליך שלם, הכולל שילוב של שלושת תתי-התהליכים הבאים:

ההוזה / החולם
הריאליסט
המבקר

האדם החולם ללא הריאליסט אינו יכול להפוך רעיונות לביטויים ממשיים.
מבקר וחולם ללא ריאליסט נמצאים בקונפליקט מתמיד.
חולם וריאליסט יכולים ליצור דברים, אך עלולים לפספס רעיונות ללא המבקר, שעוזר להעריך ולזקק תוצרים של יצירתיות.

ההוזה / החולם

שלב ההוזה הינו בדרך-כלל תחילתו של תהליך היצירה, ואחריו יבואו הריאליסט והמבקר.
שלב ההוזה של תהליך פונה אל העתיד ארוך הטווח. הוא כולל חשיבה במושגים של “התמונה הגדולה יותר” ו”החתיכות הגדולות” (larger chunks) על מנת ליצור אפשרויות בחירה חדשות.
המיקוד ברמה העיקרית הוא לייצר תוכן של ה”מה” של התוכנית או הרעיון. לפי דיסני, תפקיד ההוזה הוא “לראות בבירור במוחו שלו כיצד כל חלק בסיפור (או בפרויקט) יונח”.
כפי שהמושג רומז, “חזון / חלימה” הוא בעיקר תהליך חזותי.
תיאורי הפיזיולוגיה של דיסני בזמן שחשב באופן יצירתי מציגים צירוף קלאסי של ההתנהגויות הקטנות או “accessing cues” המקושרות עם חלימה חזותית עמוקה.
הדבר בא לידי ביטוי, למשל, בדיווחו של אחד מעמיתיו: “כאשר וולט היה שקוע במחשבה, הוא נהג להוריד גבה אחת, צמצם את עיניו, נתן ללסת שלו ליפול והביט מבלי נוע בנקודה מסוימת בחלל. לעתים היה מחזיק בעמדה זו לכמה רגעים… ולא היתה מילה שיכלה לשבור את הקסם…”
התנהגותו של דיסני בזמן חלימה, שהיתה דומה לטראנס (בתיאור לעיל), מראה כיצד היה מחויב בכל הנוירולוגיה שלו לתהליך היצירתי.
כאשר מישהו מנסה לראות את “התמונה הגדולה”, הוא ירצה לשמור את הראש ואת העיניים כלפי מעלה בתנוחה שהיא סימטרית ורגועה.

הדגש בשלב החולם הוא: ייצוג והרחבה של התפיסה בנוגע לתוכנית או לרעיון מסוים.
המטרות של החולם כוללות: הצהרת המטרה במושגים חיוביים והצגת הרווחים של המצב הרצוי.

השאלות הבאות הינן ‘שאלות החולם’, היכולות להרחיב, להעשיר ולהבהיר את התמונה המנטאלית של הרעיון או התוכנית:
מה אתה רוצה לעשות? (במקום מה אתה רוצה להפסיק לעשות, להימנע או לעזוב)
מדוע אתה רוצה לעשות זאת, מהי המטרה / הסיבה?
מהם הרווחים? כיצד תדע שיש לך אותם?
מתי תוכל לצפות לקבל אותם?
לאן אתה רוצה שהרעיון ייקח אותך בעתיד?
מי או כמו מי אתה רוצה להיות ביחס לרעיון שלך?

סיכום מצב ההוזה / החולם:
רמת מיקוד: ‘מה’
סגנון קוגניטיבי: ראייה – הגדרת “התמונה הגדולה”
גישה: הכל אפשרי
אסטרטגיית מיקרו בסיסית: סינתזה ושילוב החושים
פיזיולוגיה: ראש ועיניים למעלה. עמידה סימטרית / רגועה

הריאליסט

שלב הריאליסט בתהליך היצירתיות מתאפיין בכך שהוא מגיע אחרי שלב ההוזה ולפני המבקר.
מטרת הריאליסט היא הפיכת החלום לתוכנית או לתוצר בר-קיום / ממשי.
לדיסני היו שתי אסטרטגיות עיקריות כדי לממש את חלומותיו.
הראשונה היתה להיות מעורב to associate)), להיכנס ממש לנעלי הדמויות השונות שחיו בעולם חלומותיו (עמדה שנייה עם הדמויות). דיסני הצהיר שחשוב “להרגיש כל הבעה, כל תגובה” של הדמויות שלו.
אחד האנימטורים שלו סיפר: “וולט תמיד עשה את הקול של מיקי והרגיש את המשפטים והמצב הרגשי של מיקי באופן כה מלא, עד שלא יכול היה להתאפק מלהציג בתנועות, ואפילו שינה את תנוחות גופו בזמן שאמר את הדיאלוג”.
אסטרטגיית הריאליסט השנייה של דיסני כללה את תהליך ה-chunking – “חלוקה” – חלוקת “ההבעות” ו”התגובות” לשלבים ספציפיים ולתמונות.
אחד הכוחות של דיסני כריאליסט היה היכולת לחלק וליצור רצף של חלומותיו בחתיכות הניתנות לארגון כשלם.
דיסני היה ממציא תהליך ה-story-boarding – “פריסת הסיפור”.
“פריסת סיפור” היא ממש כמו תוכן העניינים המוצג באופן חזותי. זוהי מערכת של ציורים סטטיים, המייצגת את רצף האירועים המשמעותיים שעומדים להתרחש בעלילת הסרט. “פריסת סיפור” היא הארכה של תהליך האנימציה לקנה מידה גדול יותר.
תהליך “פריסת הסיפור” הינו דרך עוצמתית לארגון ולתכנון. הוא יכול להיות שימושי בכל רמה של עשיית סרט ואינו מוגבל לעשיית סרטים בלבד, אלא אפשרי לשימוש בתכנון ובארגון פרויקט עסקי, סמינר של למידה, כתיבת ספר, פגישת ייעוץ, תוכנת מחשב ועוד.

וכך הפך דיסני את הפנטזיות שלו לממשיות על-ידי associating, חיבור לרגשות ולתחושות קינסתטיות של הדמויות הדמיוניות, ושיחק אותן כדי להפיח בהן חיים. תהליך מימוש החלומות של דיסני התרחש דרך החיבור הפיזי שלו אל הדמויות שהגה כחולם ודרך פריסת הסיפור – חיתוך החלום לחתיכות. הריאליסט משחק “כאילו” החלום הוא אפשרי ומתמקד ביצירת רצף פעולות הנחוצות למימוש החלום.

שלב הריאליסט של התהליך הוא מכוון פעולה אל עבר העתיד, ומופעל בהתייחסות למסגרת זמן לטווח קצר יותר ממסגרת הזמן שאליה מתייחסת עבודת החולם.
לעתים, הריאליסט ממוקד יותר בשיטות ובסדרי עבודה / הפעלות.
המיקוד שלו הוא ה“איך” לתפעל את התוכנית או את הרעיון.
המטרות של הריאליסט הן: יצירת מסגרת וסימני דרך להתקדמות. לוודא ששלבי הפרויקט יכולים להתבצע ומופעלים לאורך זמן על-ידי אדם או על-ידי קבוצה מתאימה, ושניתן לעקוב אחרי ההתקדמות באמצעות הוכחות ממשיות מהשטח.

השאלות הבאות הינן ‘שאלות הריאליסט’, היכולות להרחיב, להעשיר ולהבהיר את תהליך ביצוע ומימוש הרעיון או התוכנית:
כיצד באופן ספציפי ייצא הרעיון לפועל?
כיצד תדע שהשגת את המטרה?
כיצד תוכל לבחון את התוצאות?
מי יעשה את זה?
לחלק את האחריות בין האנשים שתפקידם להוציא את התוכנית לפועל, ולוודא את מחויבותם.
מתי כל שלב ייעשה? מתי המטרה הכוללת תושג / תושלם?
מדוע כל שלב הוא חיוני / הכרחי?

כדי לחשוב כמו ריאליסט, מועיל לשבת כשהראש והעיניים מכוונים ישר קדימה או בהטיה קטנה קדימה, או לעמוד עמידה סימטרית הרוכנת קצת לפנים.
המיקוד הקוגניטיבי: להתנהג “כאילו” שהחלום בר-השגה ולבחון כיצד התוכנית או הרעיון יכולים להיעשות.
דגש על פעולות ספציפיות והגדרת יעדים קצרי מועד. מועיל גם לשים את עצמך בעמדות שונות עם האנשים המעורבים בתוכנית ולראות אותה מכמה נקודות מבט.

אסטרטגיה נוספת היא ליצור פריסת סיפור פשוטה של התוכנית או הרעיון. כדאי להתחיל ב”הערכה ראשונית”  כללית מאוד ורב-כיוונית, המייצגת את התוכנית או את הרעיון כולו. ניתן ליצור סוג של דיאגרמה או רישום, ומומלץ ליצור גם סמל או מטאפורה של התוכנית / הרעיון. לדוגמה, ניתן לציין סוג של נוף או קבוצת סמלים כמו מלבנים / עיגולים / כוכבים, ולחבר ביניהם באמצעות קווים וחצים.

סיכום מצב הריאליסט:
רמת מיקוד: איך
סגנון קוגניטיבי: הגדרת יעדים / שלבים בטווח הקצר
גישה: להתנהג “כאילו” החלום בר-השגה
אסטרטגיית מיקרו בסיסית: עמדה שנייה עם הדמויות ופריסת סיפור
פיזיולוגיה: ראש ועיניים ישר קדימה או בנטייה קטנה קדימה. עמידה סימטרית הרוכנת קדימה

המבקר

שלב המבקר של תהליך יצירתי מגיע בדרך-כלל אחרי שלבי החולם והריאליסט.
המבקר בוחן את פירות עבודתו של הריאליסט, ומעביר את המיקוד מהיצירתיות הספונטאנית של החולם ומיכולות הארגון והתכנון של הריאליסט אל האיכויות של התוצאות הסופיות ואל פיקוח / השגחה על הפרויקט.

דיסני אמר שכדי להיות מבקר יעיל חשוב מאוד “להתרחק מספיק” מהפרויקט כדי “להביט בו שנית…”
ולראות האם יש שלב מת, לראות “האם הדמויות ומעשיהן יהיו מרתקות ומושכות עבור הקהל”.
תהליך ההערכה הביקורתית של דיסני כלל הפרדת התהליך מהפרויקט או מהרעיון ומתן מבט שני מרחוק, מנקודת מבט של הקהל או של קבוצת קונים / לקוחות.
כמבקר, דיסני חיפש מה עדיין חסר או נחוץ ביחס ליצירתו.
תפקיד המבקר הוא למנוע מראש בעיות ולוודא איכות באמצעות שימוש באמות מידה שונות (האם יש שלב מת? האם הדמויות מושכות? האם הפעולות מעניינות?). בדיקה כיצד הרעיון או התוכנית מחזיקים מעמד במגוון תסריטים אפשריים.

בגלל מחויבותו החזקה של דיסני לעבודותיו, שיפוטו הביקורתי היה עז, ולעתים כינו אותו “המקלקל” (רמז לביקורת הרסנית). בשלב זה, לפי דברי עובדיו, “הוא לעולם לא עשה הנחות על רגשות, מכיון שהתעניין בתוצר. לא עניין אותו למי היה הרעיון הכי טוב, למי היתה הצעה פחות טובה, או מי ציפה למחיאות כפיים”. למעשה, הערכותיו הביקורתיות היו כה גדולות, עד כי האנימטורים כינו את חדר ההקרנות שבו צפו בעבודותיהם “חדר הזיעה”.
“המבקרים” נחשבים לאנשים שהכי קשה להסתדר איתם באינטראקציה, בשל המיקוד שלכאורה נראה שלילי ובשל נטייתם ליצור אי-התאמה עם הרעיונות או עם ההצעות של אחרים.
הבעיות המאתגרות ביותר מתרחשות כאשר המבקר לא רק מבקר את החלום או את התוכנית, אלא מבקר גם את החולם ואת הריאליסט. זה שונה לומר “הרעיון הזה טיפשי” מאשר לומר “אתה טיפש שיש לך רעיון כזה”. בכל אופן, חשוב לזכור שביקורת, כמו כל התנהגות אחרת, יש בבסיסה כוונה חיובית.

שני עקרונות מועילים מאוד כדי להתמודד עם מבקר:

1. מציאת הכוונה החיובית מאחורי הביקורת.
2. הפיכת ביקורות לשאלות.

כפי שהאמירות הקודמות רומזות, המיקום של המבקר צריך להיות רחוק מספיק מהחזון ומהתוכנית כדי לקבל מבט שני טוב על החלום. לא רק שהמרחק יעזור למבקר לראות את התמונה השלמה, אלא גם קרבת יתר של המבקר עלולה להפריע. דרך אחת שבה השתמש דיסני כדי ליצור מרחק ולהישמר מביקורת לא נחוצה, שתכביד ותפגום בשלבים אחרים של התהליך היצירתי, היא ייחוד חדר מסוים (“חדר הזיעה”) לשלב של ביקורת התהליך.

בסופו של דבר, מטרות שלב הביקורת של הפרויקט הן לוודא שהרעיון או התוכנית הם איתנים באופן אקולוגי ולשמור על תוצאות משנה חיוביות בדרך הנוכחית להשגת המטרה.

מבקר יעיל עושה ניתוח לוגי של התוכנית או של הדרך על מנת לגלות מה עלול להתקלקל וממה חשוב להימנע. שלב המבקר צריך להתרחש גם בנוגע לטווח הארוך וגם בנוגע לטווח הקצר, לחפש מקורות פוטנציאליים של בעיות בעבר ובעתיד. הרמה העיקרית של המיקוד היא ה”מדוע” של התוכנית.

השאלות הבאות הינן ‘שאלות המבקר’, היכולות להרחיב, להעשיר ולהבהיר את תהליך זיקוק וייצוב הרעיון או התוכנית:
מדוע עלול מישהו להתנגד לרעיון החדש הזה?
מי יושפע מהרעיון החדש הזה, מי יתמוך בו או ינסה לשבור את יעילות הרעיון, ומה הם צרכיו? מה המחירים שיצטרך לשלם?
מתי ואיפה לא היית רוצה להשתמש ברעיון החדש הזה?
מהם הדברים החיוביים שאתה מקבל מהדרך הנוכחית שלנו לעשות דברים?
כיצד אתה יכול לשמר את הדברים שהועלו, כאשר אתה מתפעל את הרעיון החדש?

בזמן הכניסה לעמדת “מבט שני” כדאי להפעיל את האסטרטגיה המתאימה ואת הפיזיולוגיה הקשורה למבקר .

פיזיולוגיה של מבקר טיפוסי כוללת עמידה זוויתית שבה העיניים והראש כלפי מטה ונוטות קצת הצידה. לעתים, אחת הידיים נוגעת בסנטר או בפנים. האסטרטגיה של המבקר היא לעזור להימנע מבעיות על-ידי התבוננות מפרספקטיבות שונות ומציאת חוליות חסרות על-ידי חשיבה לוגית של “מה יקרה אם…” המביאה בחשבון את הבעיות שעלולות להופיע.

סיכום מצב המבקר:

רמת מיקוד: מדוע
סגנון קוגניטיבי-לוגי: להימנע מבעיות על-ידי מציאת מה חסר
גישה: חשיבה “מה אם…” הצפת בעיות
אסטרטגיית מיקרו בסיסית: התבוננות מנקודת מבטו של “הקהל”
פיזיולוגיה: עיניים למטה, ראש למטה ובהטיה, עמידה זוויתית

ריפריימינג מבקרים וביקורת

“מבקרים” נחשבים לעתים כאנשים שקשה להתמודד איתם במסגרת אינטראקציה בגלל מיקודם הנראה שלילי ונטייתם למצוא בעיות בהצעות וברעיונות אחרים. לעתים, מבקרים נתפסים כ”מקלקלים”, מכיוון שהם פועלים מ”מסגרת הבעיה” או מ”מסגרת כישלון” (לעומת החולמים, שפועלים ממסגרת “כאילו” (as if), והריאליסטים, שפועלים ממסגרת התוצאה או ממסגרת המשוב).

הבעיה העיקרית בביקורת ברמה הלשונית היא שבדרך-כלל הביקורת מוצהרת בצורה של שיפוט כללי כמו: “ההצעה הזאת יקרה מדי”, “הרעיון הזה לא יעבוד”, “זאת לא תוכנית מציאותית”, “הפרויקט הזה דורש יותר מדי מאמץ” וכו’.
בעיה אחת עם הכללות לשוניות מעין אלה היא האופן שבו הן מוצגות. ניתן רק להסכים או לא להסכים איתן. אם אדם אומר “הרעיון הזה לא יעבוד” או “זה יקר מדי”, הדרך היחידה שבה ניתן להגיב ישירות היא לומר
“אני משער שאתה צודק” או “לא, אתה לא צודק, הרעיון כן יעבוד…” או “לא, זה לא יקר מדי…” בכך, הביקורת מובילה בדרך-כלל לקיטוביות, לאי-התאמה ולבסוף אף לקונפליקט, אם לא מסכימים עם הביקורת.

כאמור, הבעיות המאתגרות ביותר מתרחשות כאשר המבקר אינו רק מבקר חלום / חזון או תוכנית, אלא מתחיל לבקר גם את החולם או את הריאליסט במישור האישי.
כפי שאמרנו, יש הבדל בין האמירה “הרעיון הזה טיפשי” לבין “אתה טיפש על כי הגית את הרעיון הזה”. כאשר מבקר תוקף אדם ברמת הזהות, אזי המבקר הוא לא רק “מקלקל”, אלא גם “קוטל”.
חשוב מאוד לזכור שלביקורת, כמו לכל סוג אחר של התנהגות, ישנה כוונה חיובית. המטרה של “המבקר” היא להעריך את התפוקה / התוצרת של “החולם” ושל “הריאליסט”. מבקר מועיל עושה ניתוח של התוכנית או של הדרך המוצעות כדי לגלות מה עלול להתקלקל וממה צריך להימנע.

מבקרים טובים מאמצים לעתים את הפרספקטיבה של אלה שלא מעורבים ישירות בתוכנית או בפעולה המוצגת. זוהי הפרפקטיבה של אלה שיושפעו מן התוכנית או ישפיעו עליה (באופן חיובי או שלילי).

יצירת הצהרות חיוביות מתוך כוונות חיוביות
הבעיה הנפוצה בביקורות רבות היא שבנוסף להיותה של הביקורת שיפוט שלילי, היא בדרך-כלל מוצגת במושגים שליליים מבחינה לשונית ובנויה מהצהרות שלילה.
לדוגמה: “הימנעות ממתח” ו”להיעשות יותר רגוע ונינוח” הן שתי דרכים שונות שבהן ניתן לתאר באמצעות השפה מצב פנימי אחד. בחירת המילים יכולה למקד את ההצהרה במה שאינו רצוי או במה שרצוי.
ביקורת נפוצה כמו “זהו בזבוז זמן” ניתן לנסח מחדש ל”כדאי להשתמש במשאבים זמינים בחוכמה וביעילות”. מבנה השטח של “זהו בזבוז זמן” אינו מאפשר בקלות את הפיכת המשפט הראשון למשפט השני, ולשם כך נחוצה מיומנות בזיהוי הכוונה החיובית בכל ביקורת והפיכתה להצהרה חיובית מבחינה לשונית, המעוררת פחות התנגדויות.
כדי לעמוד באתגר הזה כדאי תמיד לזכור כי פעולתו של המבקר מתבצעת ב”מסגרת בעיה” המאופיינת במבנה לשוני של שלילה. אם תשאלו מבקר מה היא הכוונה החיובית מאחורי הביקורת “ההצעה הזו יקרה מדי”, סביר להניח שתקבלו תשובה בנוסח: “הכוונה היא להימנע ממחירים מופרזים”, שוב כוונה חיובית ממוסגרת באופן לשוני כשלילה.

אם נרצה להפוך את ההצהרה הזו להצהרה חיובית, נמקד את המשפט בכוונה החיובית שלו:
“לוודא שהמוצר יהיה בר-רכישה” או “לוודא שאנחנו נשארים במסגרת התקציב שלנו”. הנוסחה הלשונית לביצוע התרגום להצהרה חיובית היא:
“אם זה מה שאתה לא רוצה (מתח, יוקר, כישלון, בזבוז), אז מה אתה כן רוצה?” או
“מה זה יביא לך (מה תרוויח מזה?), אם תצליח להיפטר או להימנע ממה שאתה לא רוצה?”

להלן דוגמאות לניסוח חיובי עבור ביקורות נפוצות:

הפיכת ביקורת לשאלות

לאחר הניסוח לחיוב של הצהרות הביקורת ומיקודן בכוונה החיובית, ניתן להפוך את הביקורת לשאלה.
כאשר הופכים ביקורת לשאלה, אפשרויות התגובה הן שונות לחלוטין. למשל, אם נהפוך את הביקורת “זה יקר מדי” לשאלה “כיצד נוכל להרשות זאת לעצמנו?” – יוכלו החולם והריאליסט להסביר את קווי המתאר של התוכנית ולבדוק אם הם אכן ריאליים מהזווית הכלכלית במקום להתנגד ולהיאבק עם המבקר.
נוסחת ההפיכה לשאלה מתאימה כמעט לכל ביקורת ומאפשרת תוצאות פוריות יותר עבור הפרויקט או התוכנית ויציאה מקונפליקט.

למשל:

שימו לב כי השאלות כולן מתחילות ב’כיצד’. שאלות כאלה הן יעילות יותר ומכוונות לפתרון ממשי. אם ננסח שאלות ‘מדוע’, נקבל תשובות הנוגעות שוב בשיפוט ובהכללות שליליות: “מדוע ההצעה שלך כל-כך יקרה?”
או “מדוע אתה לא יכול להיות מציאותי יותר?”. שאלות אלה מניחות עדיין שישנה מסגרת של בעיה.
גם שאלות אחרות, כגון “מה גורם להצעה שלך להיות כה יקרה?” או “מי ישלם עבור כל זה?” מובילות אל אותה מסגרת של בעיה. שאלות ‘איך’ מובילות אוטומטית למסגרת של פתרון ותוצאות.

מבקרים הופכים ליועצים
לסיכום, על מנת לסייע למבקר להפוך למבקר בונה או ליועץ יש:

1. לאתר את הכוונה החיובית מאחורי הביקורת.
2. לוודא שהכוונה החיובית מוצהרת לחיוב מבחינה לשונית.
3. לנסח הצהרה זו כשאלת ‘איך’.

למשל:

1. מהן הביקורת או ההתנגדות שלך? (“מה שאתה מציע הוא שטחי”).
2. מהם אמות המידה או הערכים שחשוב לך לשמר מאחורי הביקורת הזו? מה הדבר החיובי שאתה מנסה לשמר או להשיג באמצעות הביקורת הזו? (“אני בעד שינוי עמוק ומתמשך”).
3. אם כך, מהי שאלת ה’איך’ שמתאים לשאול בנוגע לכך? (“כיצד ניתן לוודא שההצעה תתייחס לנושאי המפתח ההכרחיים לשינוי עמוק ומתמשך?”).

חשוב להתאמן על תהליך זה, ולנסות אותו על עצמכם.

חשבו על תחום בחייכם שבו אתם מרכיבים תוכנית פעולה חדשה, והיכנסו אל עמדת המבקר.
אילו התנגדויות או בעיות אתם מוצאים בעצמכם או בפעולות שהחלטתם לנקוט?
לאחר שזיהיתם כמה התנגדויות או בעיות, עברו דרך השלבים המוגדרים למעלה על מנת לנסח את הביקורת כשאלות.
לעתים יעיל מאוד לעבור את התהליך בסיוע מישהו נוסף.
כשהביקורת נוסחה כשאלה, הפנו אותה ל’חולם’ או ל’ריאליסט’ שבתוככם כדי לקבל תשובות מתאימות.

בסופו של דבר עמדת המבקר היא הכרחית וחיונית להפיכת כל רעיון או תוכנית ליציבים ולאקולוגיים.
כאשר המבקר יודע לשאול שאלות ‘איך’, אזי הוא עובר מלהיות “מקלקל” או “קוטל” להיות יועץ אמיתי.