בצי האמריקני יש יחידת עילית שנקראת הנייבי סילס, היא נחשבת לאחת מיחידות הקומנדו הטובה בעולם. סילס אלה ראשי תיבות של סי, אייר ולנד, ובאמת החברה האלה יודעים לעשות הכל. לצלול, לשוט, לצנוח, לוחמת שטח. ללוחם סילס מאומן יש יכולות כמעט על אנושיות. והחשוב מכל, הוא יודע לעמוד במצבים בהם כל אדם רגיל היה נכנע לתגובות הפחד המידיות, ולתפקד בצורה מלאה.
אז מה היתה הבעיה?
תהליכי המיון שעוברים המועמדים להתקבל ליחידה הם ארוכים וקשים מאד פיזית.
ועל אף שבסופם הצי מקבל לידיו קבוצה מאד איכותית של אנשים, 75% מהם היו נושרים בשבועות הראשונים של המסלול.
75%!!!
אם חושבים על זה, זו בעיה יקרה מאד: להכשיר לוחם ברמה כזו עולה הרבה כסף, ולאבד 3/4 מהקבוצה הראשונית לאחר שבועות של הכשרה זה אובדן של הרבה כספים.צוות הפסיכולוגים של הצי נכנס לפעולה וכשבדק את מקרי הנשירה הרבים התגלה נתון מעניין.
כל מקרי הנשירה לא היו בגלל קשיים פיזיים. היו בין הנושרים אנשים שהיו ממש אתלטים ובעלי יכולת פיזית עצומה. הבעיה לא היתה בגוף, אלא ביכולת המנטאלית.
וזה היה נתון מעניין בגלל שרמת האיי קיו הממוצעת של הסילס גבוהה בהרבה מהממוצע של חיילים אחרים בצבא האמריקאי, ורובם בעלי תואר ראשון.
אלה שנפלטו מהמסלול – היו כאלה שלא שלטו בתגובה הראשונית לסטרס ופשוט קפאו או התקפלו כשהאתגר נעשה תובעני מדי.
הצי החליט להקצות תקציב מיוחד לחקר הדבר הזה שנקרא עמידות מנטאלית, כדי שיוכלו להבין איך לצמצם את אחוזי הנשירה. ברור כי גם אנשים אינטליגנטיים נבהלים ומפחדים, אך גם ברור כי ניתן ללמד אותם ביתר קלות כלים שישפרו את יכולות ניהול הרגשות שלהם.
המחקר הוליד תכנית לאימון מנטאלי בעלת ארבעה רכיבים שבאופן מפתיע היו פשוטים מאד.
כאשר הוכנסה התכנית מיד בתחילת המסלול, הדבר שיפר משמעותית את אחוזי הנושרים וצמצם אותם לשני שליש בלבד.לפני שניכנס לעיקרי התכנית, כמה מילים על נלפ.
נלפ אלה ראשי תיבות של שלוש מילים שהשילוב ביניהן יוצר את הקסם והכוח של הכלים שהוא מעניק. נלפ זה אומר שימוש בשפה על מנת לתכנת מחדש את המוח שלנו.
המוח הוא חלק ממערכת העצבים שאחד מתפקידיה הראשיים הוא לשמור עלינו בחיים –
אך לשם כך עלינו לדעת לפחד.
החלק במוח שלנו שאחראי על תגובות פחד נקרא בלוטת השקד. כשחלק זה מופעל מתחילים לרוץ בגופנו סיגנלים חשמליים וכימיים המעוררים תגובות סטרס, במהירות כה רבה עד כי נדמה שהדבר קורה מעצמו ואין לנו שליטה עליו. תגובות אלה הן חלק מ’תוכנות’ אוטומטיות שמערכת העצבים שלנו יוצרת כבר בגיל צעיר כדי לשמור עלינו ולהזהיר אותנו בפני סכנות. כאשר אנו גדלים ומתבגרים מתפתחים יותר ויותר במוח שלנו חלקים חדשים, האחראים על ויסות וניהול רגשי, של שליטה בדחפים ואלו החלקים הקדמיים של המוח.
הנלפ נותן כלים המאפשרים להפעיל את החלקים הבוגרים יותר ולערב אותם בתוכנות האוטומטיות כך שנוכל להפעיל שיקול דעת גם במצבים קשים ולהגיע להגשמה בחיים.
אנחנו חווים את המציאות דרך חמשת החושים שלנו, וכך רושם אותה גם המוח. כל המחשבות והזכרונות שלנו הן למעשה קומבינציה של ייצוגים חושיים פנימיים כאלה: תמונות, קולות, תחושות, ריחות וטעמים. כדי שנוכל לפחד מבעוד מועד, המוח שלנו מסוגל להעלות ייצוגים – מה שאנו קוראים מחשבות או דמיון – וכך לעורר את גופנו לפעולה שתציל אותנו בזמן.
כאשר אנו חושבים, אנחנו עוברים בעצם חוויה שהיא מאד אמיתית, מאד מציאותית.
אם אנו חושבים על עתיד חסר תקווה וסיכוי, כל התגובות שלנו וההתנהגויות הלא מודעות שלנו יגיבו בהתאם.
בתכנית של הצי האמריקני יש הקבלה מרתקת למה שהנלפ מציע ככלים לניהול רגשי.הראשון בהם הוא: הצבת מטרות.
וזהו אכן הרכיב הראשון בתכנית של הצי.
אין פה הכוונה למטרות ענקיות כגון מה אעשה בשארית חיי? אלא מטרות לטווח קצר מאד כגון מה אני עושה היום, איך אני עובר את השעה הקרובה. יכולת כזו של הצבת מטרות נמצאה כחיונית לתפקוד ברמה גבוהה בכל הקשר. לא משנה אם אתם לוחמים או רקדנים או מנהלים, הדרך העיקרית להילחם בסטרס היא לצמצם את הפוקוס לעתיד המיידי.
לפעמים זה נשמע טריוויאלי אבל זה לא. לא תמיד קל לנו לייצב תמונה או ייצוג מנטאלי של מה שאנחנו רוצים. ברוב הפעמים ההיפך הוא הנכון, בגלל שהמוח הוא מכוון פחד, קל לנו יותר לראות בעיני רוחנו מה אנחנו לא רוצים.
אחד הכלים שהנלפ נותן הוא היכולת לייצב תמונה מנטאלית של מטרה.הרכיב השני בתכנית הוא חזרות מנטאליות, או ויזואליזציה.
כמה פעמים אתם מדמיינים שאתם עוברים דווקא בהצלחה דבר מה המעורר בכם סטרס?
תארו לעצמכם שאתם מדמיינים בצורה מאד מוחשית מצב כזה של הצלחה דווקא במשהו שמפחיד אתכם. מדמיינים את ההצלחה הזו שוב ושוב ושוב. מה שבעצם תעשו זה לספק למוח שלכם ארסנל חוויות משמעותי של הצלחה, שממנו הוא ישאב בקלות בזמן של התרחשות אמיתית.
זוהי מיומנות לא פשוטה שכדאי לרכוש אותה באמצעות תרגול או הדרכה מבחוץ, כמו שעושים בתרגולי נלפ.הרכיב השלישי בתכנית הוא לקיחת פיקוד על הדיבור הפנימי.
אנו מדברים לעצמנו ללא הפסקה, בקצב שהוא רוב הזמן קרוב לקצב של דיבור רגיל. המון מילים לדקה. כאשר אנו אומרים “שוב יגידו לי לא..” “מי ייקח אותי לעבודה חדשה בגילי?”, “בחיים לא אעבור את המכשול הזה” הגוף שלנו מגיב לכך ומייצר תגובות שאינן משרתות אותנו.
כשלומדים לזהות דיבור פנימי שלילי, ניתן פשוט להתערב בו ולומר “די!” “זה מבוטל!” ואז ליצור מעין ‘מקהלת מעודדים’ פנימית שאומרת “זה ממש קל” או “עזוב את מה שקרה, תתמקד בפעם הבאה”.
טכניקות נלפ רבות מתמקדות בשינויים בדיבור הפנימי.הרכיב הרביעי הוא בקרת דחפים באמצעות נשימה.
רכיב זה מתייחס להרגעת הסימפטומים הפיזיים של תגובות פאניקה: הלב שנופל לתחתונים, זיעה קרה או גלי חום. ניתן לשלוט בהם באמצעות נשימה מכוונת וקצובה של שאיפה בת שש שניות, החזקת האויר של שתי שניות ונשיפה מדודה של שש שניות במשך שלוש פעמים.
זהו הרכיב היחיד בתכנית שלא שינה כלום כשהופעל רק בפני עצמו ופעל רק כאשר יתר הרכיבים היו בשימוש משולב. אבל אם תתרגלו נשימה כזו באופן קבוע מדי יום תגלו שרמות הסטרס שלכם יורדות ואתם מסוגלים לתפקד טוב יותר, פשוט כי נשיפות ארוכות מכניסות לפעולה את הצד הפראסימפתטי של מערכת העצבים, הצד שמרגיע, מרפא ומייצב אותנו.אז הבעיה של הצי השתפרה מאד, ואפשר ללמוד ממנה הרבה על החשיבות שיש לא רק לתוכן של המחשבות שלנו, אלא לאופן בו אנו חושבים אותן. יש חשיבות רבה למיומנויות מנטאליות, ומומלץ מאד להשקיע ברכישת מיומנויות כאלה, כדי להתמודד בהצלחה עם מציאות שמשתנה ללא הרף.