גרגורי בייטסון הוא אנתרופולוג אמריקאי, שחקר תחומים שונים ומשונים: בבאלי הוא חקר את תופעת הטראנס, בהוואי הוא ערך מחקר על דולפינים, הוא חקר נושאים כמו התמכרות לאלכוהול, סכיזופרניה, קיברנטיקה, ביולוגיה, גנטיקה, אפיסטמולוגיה, פוליטיקה, תודעה ועוד.
שורשיו של בייטסון נטועים בימיה הראשונים של התנועה למימוש הפוטנציאל האנושי. אשתו הראשונה, האנתרופולוגית מרגרט מיד, הייתה בת חסותה של רות בנדיקט, אחת מהמנטוריות הראשונות של אברהם מסלאו (לצד מקס וורטהיימר, שהיה שותף לפיתוח פסיכולוגיית גשטאלט). היה לו גם קשר לבלשן אלפרד קורז’יבסקי, מפני שהוא נאם בוועידת הסמנטיקה הכללית בשנת 1969, בנושא “ההבדל שעושה את ההבדל”.
גרגורי בייטסון שיחק תפקיד מכריע בהתפתחות שדה ה-NLP עד כדי כך, שניתן לומר שללא מעורבותו ייתכן שהתחום לא היה מגיע למימדי ההשפעה שאליהם הוא הגיע בימינו. ג’ון גרינדר מציין זאת בספרו Origins of NLP.
בייטסון היה המורה של כמעט כל אחד ואחד מחברי הקבוצה המקורית שפיתחה את שיטת NLP. בנוסף על כך, הוא גם כתב את ההקדמה לספרם של בנדלר וגרינדר The Structure of Magic ואף שכנע את המוציאים לאור בדבר ערכו של הספר. חשוב לא פחות, הוא זה שהכיר לבנדלר וגרינדר את מילטון אריקסון ואת עבודתו.
בייטסון היה מחלוצי החשיבה המערכתית ונשא נאומים בכנסים שעסקו בקיברנטיקה בשנות ה-40 וה-50. גישה זו של חשיבה מערכתית עלתה בקנה אחד עם החשיבה המערכתית ההוליסטית של פסיכולוגיית הגשטאלט, של הטיפול המשפחתי שפיתחה וירג’יניה סאטיר ושל המערכת הלא-אריסטוליאנית של קורז’יבסקי. בנוסף על כך, הודות לחשיבה המערכתית ב-NLP קיבלו את ההשראה לעיסוק בנושאים כגון משוב (היזון חוזר) ו”היזון קדימה”.
על בסיס גישה מערכתית זו, בייטסון העניק ל-NLP את המיקוד בגמישות ובאקולוגיה. למעשה, אחת מהנחות היסוד של NLP מבטאת את הלך הרוח המערכתי בצורה מדויקת להפליא: “בכל מערכת, האדם בעל הגמישות הגדולה ביותר יהיה בעל ההשפעה (השליטה) הגדולה ביותר”.
גרגורי בייטסון תרם ל-NLP גם את המושגים “רמות לוגיות” ו”מטא”. בעבודתו הוא תיאר כיצד הרמות הלוגיות עובדות, כיצד הרמות הגבוהות מושלות ברמות הנמוכות וכיצד מצב בו נמנע המעבר למסגרת גבוהה יותר (מטא מסגרת) מסביר את התסמינים של סכיזופרניה וכיצד ביצוע מהלך המטא מתחיל להוות פתרון לבלבול הזה.
על בסיס עבודתו של גרגורי בייטסון סביב רמות לוגיות התפתחו ב-NLP הכלים של רמות לוגיות על ידי רוברט דילטס וטכניקת המטא-סטייטס של מייקל הול.