“זה קרה בשבת בבוקר, אודי רצה -“, נעמה (כל השמות בדויים, כמובן) התחילה לשתף אותי אבל כבר אחרי 6 מילים הדמעות הציפו אותה. עברו כמה דקות טובות עד שהיא הצליחה להמשיך: “אודי רצה שנזמין אלינו חברים ואני הייתי גמורה, הלל היה חולה באותו שבוע והיה לי פרויקט גדול בעבודה, ובין כל הריצות הבטחתי גם לתמר עזרה עם הדגם של חוות החופש שהיא הכינה לבית ספר, ויום לפני זה נסענו לנהריה לברית של איזה בן דוד מדרגה שלישית של אודי… אני דמיינתי לי שבת שקטה שאנחנו יושבים בבית ופשוט נחים אחרי השבוע המטורף, אבל הוא התעקש שנזמין את מיכל ויונתן ואז פתאום בבת אחת -”

נעמה שוב קפאה. כשהצליחה להמשיך, היא סיפרה לי שתוך כדי הוויכוח אם להזמין את החברים או לא, בעלה פתאום צעק עליה שהיא סתם בכיינית מפונקת, “כמו כל המשפחה המתוסבכת שלך”, ושנמאס לו מזה שהיא כל הזמן רק מתלוננת, “אז הילד טיפה השתעל, אפשר לחשוב מה קרה”. הוא גם הבהיר לה שהוא המפרנס העיקרי, ושאין שום סיבה שהוא יצטרך לבקש ממנה רשות להזמין אליו הביתה חברים שלו. “אם לא טוב לך את יודעת איפה הדלת, ככה אודי אמר לי” שחזרה נעמה, “עמדתי קפואה לגמרי, לא מאמינה שהוא רוצה להיפרד ממני רק בגלל זה, והוא פשוט התקשר אליהם ואמר להם לבוא”.

למה קפאה נעמה?

קיפאון או שיתוק הם תגובות נפוצות יותר מכפי שנהוג לחשוב במצבים שבהם האדם מרגיש מותקף או מאוים. אמנם בדרך כלל נהוג לדבר על תגובת fight or flight, כלומר מאבק באיום (בין אם הוא ממשי ובין אם אנחנו “רק” מרגישים מאוימים) או בריחה, אבל גם שיתוק הוא תגובה אינסטינקטיבית אפשרית להתקפה עלינו.

במקרים רבים מעבר לחוסר היכולת להגיב בזמן אמת, השיתוק מביא איתו בשלב מאוחר יותר תחושות בושה ואשמה – האדם שנותר קפוא מרגיש אשמה על כך שלא הגן על עצמו ומתבייש בחוסר האונים שלו – וזאת למרות שכאמור מדובר בתגובה טבעית (שאגב, מאפיינת גם בעלי חיים רבים במצבי מצוקה). בדרך כלל במצבים שכאלה המוח הלימבי (המוח הרגשי) ומערכת העצבים האוטונומית לוקחים פיקוד, ומחליטים על השבת מלחמה או בריחה. אבל ישנם גם מקרים שבהם אנחנו מבינים ששתי האופציות הנ”ל מסוכנות עבורנו, ובוחרים בקו הגנה אחר: שיתוק, שבין השאר בא לידי ביטוי בקושי לדבר (או אפילו להשמיע קול), בירידה בטמפרטורת הגוף, בהאטה בקצב הלב ובקושי או חוסר יכולת לזוז.

טיפול בתגובות אוטומטיות בעזרת כלי ה-NLP

מבחינת ה-NLP, שיתוק הוא עוד דוגמה לתגובה אוטומטית שלא בהכרח משרתת את המטרות האמיתיות שלנו. הסיבה לכך שאנחנו מתנהגים על אוטומט היא אמונות שונות שהשתרשו בנו ופרשנויות של המציאות שלא תמיד הן מדויקות.

הדרך לנטרל את האמונות, שחוסמות אותנו מלראות את המציאות כפי שהיא באמת, היא העלאת המודעות לאותה מסננת, האמונה המגבילה שדרכה אנחנו בוחנים את האירועים בפועל. בנוסף מוקדשת תשומת לב רבה למילים שבהן משתמש האדם כדי לתאר את מה שקרה – ולאפשרות לתאר את אותם אירועים בדיוק גם בדרכים נוספות. כדי להטמיע את נקודת המבט החדשה על המציאות נעשה שימוש במגוון רחב של כלים ובהאזנה להקלטות איכותיות ומקצועיות של דמיון מודרך (למשל הדמיית “התיאטרון”).

במקרה של נעמה, הסיבה העיקרית לתגובת הקיפאון האוטומטית הייתה האמונה שעימות יוביל לפרידה. אמונה זו מנעה ממנה לראות אפשרויות נוספות: למשל שבעלה יארח חברים והיא עצמה תלך לשבת בבית קפה או בפינה שקטה בפארק סמוך לבית, או שהם יארחו ביחד את החברים ולאחר מכן הוא והילדים ילכו לים והיא תזכה במנוחה המיוחלת.

מה קרה כשצץ קונפליקט נוסף בין אודי לנעמה?

בעזרת טיפול NLP בכלים יעילים לשינוי אמונות מגבילות שמציעה השיטה, הצלחנו לנתק את הקשר בין עימות לפרידה, שקודם לכן נתפש אצל נעמה כבלתי נמנע. בהתאם השתנתה גם התגובה האוטומטית שלה לקונפליקט בינה לבין אודי. בשבת האחרונה למשל הוא הודיע לה שהם נוסעים לאמא שלו, ואמר ש”אין כזה סרט” כשנעמה אמרה שהיא עייפה ורוצה להישאר בבית לנוח. גם כשאודי כעס והרים את הקול, נעמה לא קפאה, אלא חשבה קצת, והציעה אלטרנטיבה: אודי ייקח את הילדים לגינה והיא תוכל לנוח בשקט, ואחרי הצהריים כולם ייסעו יחד לאמא שלו – וכך היה.

מידע נוסף שעשוי לעניין אותך:
תרגילי דמיון מודרך לאנשים רציונליים
תובנות למערכת יחסים – פרספקטיבה חדשה

מרכז NLP-PLUS מציע שירות חדש וייחודי בארץ לטיפול מסובסד בשיטת ה-NLP–למידע נוסף לחץ כאן